סדנת אלכוהול ושאר הסדנאות שעשיתי מאז הצבא 

קרוב לעשר שנים שירתתי בחטיבת גולני. מגיוסי לצבא תמיד הייתי הראשון להתנדב , לפעול , לזוז. אל כל הפעולות יצאתי בשמחה ובהכרה שאני תורם למדינה. יצאתי לקורס קצינים , הפכתי למ"מ, ואחר כך למ"פ. בשיחרורי שימשתי כסמג"ד.

את מורן הכרתי בפלוגה. היא היתה הפקידה של המב"ס ואני התאהבתי בה.

כשהשתחררנו הגשמנו את חלומנו וטסנו לטייל בהודו כשנה. כשחזרתי חיפשתי מה לעשות עם עצמי והחלטתי שהתואר בכלכלה שעשיתי בזמן השירות הוא ערובה טובה לעבודה מכובדת אבל החלטתי שאני רוצה לטעום עוד קצת אקשן עד שאני נכנס ל"עולם האמיתי". מה לעשות, מורעל תמיד נשאר מורעל...

החלטתי לפנות לתחום שאהבתי תמיד אבל נאלצתי לזנוח בעת שירותי הצבאי – אלכוהול וחיי לילה. עברתי סדנת אלכוהול אצל מדריך מקצועי והחלטתי לקחת בנוסף גם סדנת קוקטיילים וסדנת פליירינג. כמו מהצבא, למדתי שכדי להתמקצע צריך לאסוף סדנה אחר סדנה בשביל לצבור ידע.

והרי ידוע – ידע זה כוח.

סדנת האלכוהול שלוותה בסדנת הקוקטיילים שאחריה , נתנה לי את הבסיס והידע שרציתי . בנוסף, סדנת הפליירינג העניקה לי את הבטחון לעמוד מאחורי הבר ולהיות הלוליין של המקום. היה לי בסיס בג'אגלינג – התאמנתי כשיכלתי בבסיס וזה לא היווה עבורי בעיה לעבור משלושה כדורי ג'אגלינג לשלושה בקבוקי אלכוהול.

גם כשהגעתי לבר הראשון שעבדתי בו התנדבתי תמיד לקחת עוד משמרות , לספוג עוד אווירה, עוד אנשים, עוד משקאות לרקוח, עוד קוקטיילים לשקשק, עוד אנשים לשמח.

וכך היה מאז ועד היום – למדתי ולמדתי ולמדתי. לקחתי עוד סדנת אלכוהול , הפעם בנושא משקאות יותר איכותיים – כמו קוניאק וברנדי , שנחשבו תמיד בעיני כמשקאות של סבים וסבתות , או לחילופין של העשירון העליון. אלו הם משקאות מאוד יקרים, אך יחד עם זאת מאוד איכותיים.

לפינאלה לקחתי סדנת יין וסדנת קפה וכך למדתי גם למעשה להיות בריסטה. מסתבר שהכנת קפה היא אומנות בפני עצמה , כמו טעימת ושתיית יין. יין וקפה – שני נספחים מאוד מאוד חשובים לברמן לדעתי.

ואני רציתי את כל הידע וכל הסדנאות שרק יכולתי לחשוב עליהם לקחתי . אגב – גם בסדנאות הייתי החניך המצטיין.

והיום, אחרי שלוש שנים שיש לי בר משלי , אני יכול בבטחה להגיד שלולא סדנת האלכוהול הראשונה שלקחתי – שהיוותה את הבסיס האמיתי לעסק שאני עומד בראשו היום, לא הייתי יכול להגיע לאן שרציתי , תואר או לא תואר.